ילדי המסילה/ אדית נסביט

רוֹבֶּרְטָה, פִּיטֶר וּפִילִיס הֵם שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים אַנְגְּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ: בַּיִת חַם, בְּגָדִים יָפִים, מְטַפֶּלֶת נֶחְמָדָה וַאֲפִלּוּ כֶּלֶב מִשֶּׁלָּהֶם. אֲבָל כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד אֲבִיהֶם יוֹצֵא בְּמַפְתִּיעַ לִנְסִיעַת עֲבוֹדָה וְלֹא חוֹזֵר, עֲלֵיהֶם לַעֲזֹב עִם אִמָּם אֶת חַיֵּיהֶם הַנּוֹחִים בְּלוֹנְדוֹן וְלַעֲבֹר לָגוּר בְּבַיִת מְרֻחָק בַּכְּפָר. הַיְּלָדִים מְגַלִּים שֶׁבְּסָמוּךְ לְבֵיתָם עוֹבֶרֶת מְסִילַּת בַּרְזֶל. בְּכָל בֹּקֶר הֵם רָצִים אֶל הַמְּסִילָּה וּמְנוֹפְפִים לְשָׁלוֹם לְנוֹסְעֵי הָרַכֶּבֶת בְּתִקְוָה לִמְסֹר אֶת אַהֲבָתָם לַאֲבִיהֶם הָרָחוֹק. כָּךְ מַתְחִילִים חַיֵּיהֶם הַחֲדָשִׁים כְּ"יַלְדֵי הַמְּסִילָּה" – חַיִּים מְרַתְּקִים וּמְלֵאִים בְּהַרְפַּתְקָאוֹת מַסְעִירוֹת. הֵם מִתְיַדְּדִים עִם אַנְשֵׁי הַכְּפָר וְעִם עוֹבְדֵי תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת, וְגַם עִם אִישׁ זָקֵן מִנּוֹסְעֵי הָרַכֶּבֶת שֶׁמְּנוֹפֵף לָהֶם בַּחֲזָרָה מֵהַחַלּוֹן. הַיְּלָדִים נִמְשָׁכִים אֶל הָאִישׁ הַמִּסְתּוֹרִי, וְלֹא מַעֲלִים כְּלָל עַל דַּעְתָּם שֶׁהוּא עָתִיד לָקַחַת חֵלֶק מֶרְכָּזִי בְּפִתְרוֹן תַּעֲלוּמַת אֲבִיהֶם הַנֶּעֱלָם.